מכל הפוליטרוקה שספגתי היום, אמנם שאיני מזוהה כאדם פוליטי מזה שנים וכבר שהבנתי שכולם מכורים ושהכסף מחליף את המנהיגים וקובע את החוקים, שאימפריות עלו ונפלו. יוונים, רומאים, מיצרים וצארים וגם לאמריקה נגמרים הזמנים. כן, היו פעם עובדים חרוצים והפכו מפונקים ושמנים ועוד כמה שנים האסייתים יהפכו למרכז העולם ונשכח מטראמפ ומביידן גם. אבל בתוך עמי אנוכי יושבת ושומעת וקולטת וככה עלה בי חיוך פנימי, על דמותה של המנהיגה החדשה.
נו,סגנית הנשיא הראשונה בתולדות ארה"ב. קמלה האריס שמה. כתבה: " עבודה רבה מצפה לנו, בואו נתחיל". ביידן אמר שהוא מתכוון להיות נשיא של כל האמריקאים. על הקלישאה הזו מקווה שאין צורך להוסיף, אבל הדברים של קמלה האריס, אותה 'אסיאתית,' בת למהגרים צעירים, שחורה, נשואה ליהודי כן…
על איזו עבודה רבה דיברה…!? זה החיוך שהציף את דמיוני נורא! כי טוב, יש מנהיגים ויש מנהיגות וחלקם טובים וחלקם פחות וכולם בובות כבר אמרתי. אז מה כבר יכול להיות. אבל אולי… הקורונה שיצרה מהפכת אל-חזור בחיינו הגיעה גם אליה, לקמלה, חילחלה פנימה, יושבת וממתינה לשעתה.
העולם זקוק לאישה, לאמא. חזקה, מסורה, רחמנייה, חכמה, אמיצה. אמא שתחליף את משטרי הכוח למשטרים של הבנה, הסכמה, ערבות ואהבה. נשים מנהלות את העולם גם כשזה לא נראה ונעלם. לשם כך אינן צריכות לצאת מביתן. כוחן בא מהטבע, הגברים שומעים בקולן. ככה זה חוק הבריאה נשים מנהלות את העולם דרך הגברים. מקדמת עדן משורש השורשים. המנהיגה שלי תהיה אישה חזקה שתביא חינוך לחיבור לבבות מכל קצוות מדינתה. שתביא את כל הנשים שבארצה למכון היופי החדש של המאה, שבו הדגש יהיה על הפנימיות, והחיצוניות… תאיר ותעלה מתוכה.
המנהיגה שלי לא נמצאת שם בחוצות, היא מצוייה בכל אישה. כל שצריך הוא להאיר על מה שחבוי ונשכח בתוכה.