אנחנו חיים בדור שהיוצרות בו התחלפו. אני זוכרת את עוזי, שישב לידי בבית הספר היסודי, חלומו היה להיות ראש ממשלה כמו בן גוריון. כזה ראש ממשלה מסור לעם שהוא בשביל עצמו לא קיים, רק בשביל העם הוא קיים. אסתי חלמה להיות נגנית אקורדיון שמגיעה לגנים לשמח ילדים. רבקל'ה חלמה להיות רופאה שמרפאה חולים ומסירה מהם מכאובים. אם נשאל היום ילדים מה הם רוצים להיות כשיהיה גדולים רבים מהם יגידו שמות של כוכבי טלוויזיה או זמרים, משהו השתנה בחלומות של אז ועכשיו…. ואני חושבת לעצמי מה אני רוצה להיות כשאהיה "גדולה" ובלי היסוס אומרת מקובל או בעצם מקובלת, כי זו הסביבה בה אני חיה – חברים שכל רצונם להיות מקובלים, לפעול למען העם והאנושות כולה.
ולמה דווקא מקובל? כי בעיני המקובלים הם הטופ של הטופ בשרשרת בני האדם. להיות מקובל זה להיות עם הרגליים בעולם הזה הגשמי, אבל עם הראש בעולם גבוה בעולם העליון. זה להיות אחרי עבודה של מירוק הלב והנשמה, אחרי תיקונים של תרי"ג קלקולים בתוכם להגיע לתר"ח מעלות טובות שבאדם. זה להיות באמת אדם, מלשון אדמה לבורא, להגיע לדרגה של השתוות הצורה עם הבריאה. זה להיות עם הבריאה ועם כל האנושות כגוף אחד. זה לאבד את עצמך בתוך הבריאה בכל היש בכל ההוויה האחת. זה להתחיל להתנהל באין מרחב, באין זמן, באין גוף, באינסוף. בלי גבולות ובלי מיגבלות לראות מסוף העולם ועד סופו.
שלא ידמה שאלו חיים קלים, כלל וכלל לא. זה להיות בכל הרפש של העולם שכאן, לראות בכאב איך האנושות טועה, בוחרת שוב ושוב בנתיב לא לה. זה להרגיש את צער השכינה ולהתכלל בכאבה. זה לחוש בכל העוצמה את כאב הכוח האחד. זה לרצות לפתוח לכולם את העיניים לאמת היחידה, אבל לעצור את עצמך כי הדור לא בשל עדיין לכך. זה לעמול יום יום כדי לקדם את קהילתך ולראות עד כמה הם עדיין לא איתך. זה גם לשמוח ברשעים שמתגלים ולדעת שהרשעים המתגלים מקרבים לעליונים. זה להתמסר לחלוטין לתפקיד שהבריאה הועידה לך, להתייגע ולהתאמץ כדי לעלות עוד ועוד בשלבי הסולם. אלה לא חיים קלים כלל וכלל, אבל זו הדרך היחידה להגיע למטרה העליונה גילוי בורא עוד בעולם הזה שכאן.