"לא האמנו, לא חשבנו" – כך השיב אבי לשאלתי הנוקבת: "אבל איך? איך הלכתם כצאן לטבח"? "לא האמנו שהשכנים הטובים שלנו יהפכו את עורם, אמנם ראינו את הסימנים אבל הלב סירב להאמין. היינו בטוחים שהם יתעשתו והכל יחזור להיות כשהיה." כך אבי אמר לי. הוא הסתכל לעברי מהורהר והוסיף: "אבל אבא שלי (דהיינו סבי) כשראה את הרצח בעיני הפולנים כבר הבין. הוא גם זכר את הקריאה שקרא יהודה לייב הלוי אשלג שברבות הימים יקרא בעל הסולם. את הבקשה שלו מהיהודים לברוח מפולין כל עוד אפשר, את האזהרה שלו מפני הצרה שתבוא עליהם."
השאלה המתריסה שלי עוררה את אבי לספר את שהיה: "כשהפולנים דרשו מאיתנו, מהיהודים, להתרכז במרכז הכפר, אבא שלי דחק בי להסתתר בביתנו מתחת לערמת הכסתות שעל המיטה. הוא הבין לאן הדברים הולכים וסירב בתוקף שאצטרף לגברים שהלכו למרכז הכפר. בעיניו ראיתי שאני חייב להישמע לדבריו! אני זוכר שהגרמנים באו לבדוק אם נשארו גברים בבית, עד היום אני יכול להרגיש את קתות הרובים שהיכו בכסתות, עד היום אני לא מבין איך הם לא גילו אותי מתחת לערימה!"
אבי המשיך וסיפר לי בשטף: "כשאבא שלי חזר ממרכז הכפר אחרי שראה שצעיר יהודי נתלה כך סתם, למען יראו וייראו, הוא שם בידי כסף, בגדים חמים, מזון ודרש "ברח מכאן!" ושוב מבטו הנחרץ וטון דיבורו הבלתי מתפשר הבהיר לי שאני מוכרח לעשות כדבריו." עם חשכה אבי ועוד שניים מחבריו יצאו למסע מטלטל שהפגיש אותו עם גרמנים, עם פולנים, עם רוסים שונאי יהודים, וגם עם אותו חייל נאצי שהיה אמור לשמור עליו אך הפנה את ראשו ובכך כאילו אמר לאבי ברח ואבי נמלט ליער הסבוך לשנים של טלטלה.
נזכרתי בדברי אבי כשלפני שבוע חברה סיפרה לי על בתה שהתקבלה לעבודה נחשקת בגרמניה ומיד לקחה את מטלטליה ועברה לברלין, משאת נפשה. "ברלין משאת נפשה??? והנאו-נאצים המרימים ראש שם???" שאלתי בחרדה ."עזבי", ענתה לי החברה, "הכול ניפוח של עיתונות שמאלנית, את לא מבינה? נראה לך שמה שהיה יחזור בגרמניה הכואבת את השואה?"
התבוננתי בה בעיני עגל פעורות לרווחה והשבתי: "ברור, כמובן שם ובכל העולם! האינך רואה???". "תפסיקי להכניס רוח רעה, אחלי לה דרך צלחה" אמרה לי החברה. "שיהיה לה בהצלחה" איחלתי מכל הלב ובלב כבד. הלכתי משם במהרה כדי שלא תראה את הדמעות הזולגות על לחיי. דברי אבי היכו בי בבת אחת: "לא האמנו, לא חשבנו". אולי אלו דברי מיכאל לייטמן בנושא שחדרו אל ליבי? המשכתי בדרכי כשבתוכי זעקה: למה? האם אנחנו צריכים לעבור עוד שואה כדי שנבין שמקומנו רק כאן?