הכל בחיינו חולף, אנשים באים והולכים אבל בעל החיים שלך, החבר הפרוותי, בן הלוויה שלך הוא קבוע
ותמידי. ואתה לומד לאהוב בזכותו. לאוהבי בעלי חיים האופציה להוציא את החבר הפרוותי מהמשפחה לא קיים בכלל לכן לומדים לאהוב אותו ולקבל אותו, עם כל המוסריות והשגעונות שלו. נראה לי, שאפילו יותר מאנשים. מהחתולים שבחיי למדתי לכבד אינדיבידואליות, לתת מרחק נשימה, להתקרב בכבוד, לחזר וגם ללמוד לשחק קשה להשגה ואיך אהבה באה בניואנסים עדינים ולא תמיד ברורים או רועשים. מהכלבים בחיי למדתי שאהבה ללא שפיטה קיימת, להסתכל ישר לתוך הנשמה ולאהוב אותה ושכל מה שחשוב בחיים זה רק יחסים קרובים וחמים. מההתקלויות שלי עם בעלי כנף התרשמתי מיופיה של הבריאה ותדהמה איך מודעות נדחסת בדבר כל כך קטן. מהג'וקים בחיי למדתי שסטריאוטיפים מגבילים אותך, לשחק גם תחת אש בחוצפה ובעוז, ולחיות ללא פחד משום דבר זו השיטה לשרוד אפילו אפוקליפסה. היום כשאני כבר עם בני ברוך, יש לי חברה פרוותית מאוד מיוחדת שקוראים לה רוני, קיצור של קורונה, והיא בהחלט מלמדת אותי דברים
חדשים. איך שאני שקועה בעבר ומחפשת בה כל הזמן את בובה, החתולה האהובה שלי שנפטרה בשיבה טובה. אבל רוני שלי מסרבת להיות כמוה, לאהוב את אותם הדברים ואפילו להתכרבל איתי בימים קרים ומי היא באמת ומה הם פלאיה ואוצרותיה אני עוד צריכה לגלות וללמוד. אם היינו שואלים את החברים הפרוותיים שלנו מה הם למדו מאיתנו, מעניין מה הם היו אומרים.
החתולים היו בודאי מגחכים על השאלה הטיפשית. שהרי הוד רוממותם, שכחו מה שכולנו לא הספקנו אפילו ללמוד וצריך להגיד להם תודה שהם מאפשרים לנו לחיות בקרבתם ולשרת אותם. אני חושבת שהיה מעניין מאוד לשמוע את הכלבים , הם הרי מסתכלים עלינו נונסטופ אבל הם כל כך טובי לב ואוהבים שהם בודאי שופטים אותנו תמיד לחיוב והלוואי שהיינו מצליחים לתת להם בחזרה אלפית מכל החיבה והאושר שהם מעניקים בשמחה.
והג'וקים? הם בודאי צוחקים עלינו גם ברגע זה. על המין הנחות שחושב שהוא נזר הבריאה ועוד קצת, אם הוא ימשיך באותה התנהלות, עוד יעלם מהמפה וישאיר אותם לבדם בצמרת לנהל את העולם.