מערכת החינוך הקיימת במתכונתה הנוכחית, הינה בעצם פועל יוצא של כוונה להכשיר עובדים בתקופת המהפכה התעשייתית. במשך השנים, התווספו למערכת הלימוד מטרות, כמו לימוד רחב של השכלה כללית בתחומים שונים, ואפילו הקניית כישורים חברתיים ופעילויות חינוכיות, ולכן התחילו לכנות את מערכת הלימוד, מערכת החינוך.
למרות כל הפיתוחים הטכנולוגים, מערכת החינוך המשיכה להתנהל כמעט באותה צורה במשך עשרות השנים האחרונות. מורה יחיד מול כיתה של תלמידים, מנסה ולא תמיד בהצלחה יתרה להקנות ידע לתלמידים. הקושי החל להיווצר מהתפתחות האינטרנט, וכל תלמיד יכול להשיג כל ידע שירצה, בכל נושא נתון מתוך הרשת. המערכת לא למדה לשנות את יעודה ולהתאים אותו לעידן החדש. הכיתה התמלאה עם יותר ויותר תלמידים, בגלל העדר משאבים, ומורים מצאו את עצמם עומדים מול כ ארבעים תלמידים, שלכל אחד מהם מכשיר סלולרי המספק להם ידע, עניין, ואמצעי קשר ביניהם, וקשר עם העולם החיצון, בכל רגע נתון וגם בזמן השיעור. הקורונה הפכה להיות זרז אבולוציוני למערכת החינוך. צורך לקיים מערכת לימוד אינטרנטית, כאשר כל אחד מהתלמידים נמצא בביתו. ברור שהמעבר הביא לשבירת המערכת כפי שהיא הייתה עד כה.
הנושא החברתי עבר לשליטת הילדים שהיו רגילים עד כה לחיות ברשת. לפתע מצאו את עצמם התלמידים, בלי קשר פיזי ביניהם במהלך הבוקר, והתחילו להרגיש את הצורך בקשרים פיזיים. ילדים רבים החלו להרגיש תחושות של בדידות, עד הרגשת דיכאון. התחושות האלו חייבו את ההורים ואת מערכת החינוך, למצוא דרכים ליצירת הקשרים הללו, למרות המצב בפארקים ובמקומות פתוחים. המערכת התחילה להבין, שהאדם כאובייקט חברתי לא יכול לחיות רק בקשרים אינטרנטיים, אלא שצריך מערכת קשרים פיזיים.
ההורים שמצאו את עצמם צריכים לדאוג לילדים במהלך הבוקר, אפילו לילדים שהם כביכול גדולים, ויכולים לדאוג לעצמם, התחילו להבין את החשיבות של בית הספר, שהיה עד כה כביכול כמקום מובן מאליו. אין ספק, שעדיין לא הוסקו כל המסקנות הנדרשות, ממה שנחשף כתוצאה מהקורונה, ומערכת החינוך כרגע רק מנסה לראות, כיצד להמשיך להקנות אותו ידע כפי שהיה עד להגעת הקורונה. יחד עם זאת אין ספק, שנזרעו הזרעים לשינוי היחס למערכת החינוך, הן בצד של המערכת, והן מצדם של ההורים, ואפילו מצדם של הילדים, וכתוצאה מכך נראה בעתיד מערכת חינוך שונה בתכלית.