האנושות מורכבת מאוסף של בני אדם המחוברים ביניהם במרקם קשרים. הקשרים הללו מורכבים מכמות גדולה של סוגי יחסים בין בני אדם כלפי מטרות שונות ומגוונות. בתוך כל המרקם הזה ניתן לאפיין את התא המשפחתי כמרכיב הגרעיני בקשר בין בני האדם. התא המשפחתי מושתת על בסיס קשרים אישיים בין האנשים המרכיבים אותו. קשר של אהבה נחשב כמרכיב עיקרי בין שני אנשים החפצים להרכיב את התא. ביטחון אחד בשני, עזרה הדדית, מטרה להוליד ילדים. כל אלו הן סיבות נוספות הנמצאות ברצון של בני האדם לבנות את התא המשפחתי.
תקופת הקורונה יצרה משבר ומחיצות בכל מרקם הקשרים האנושי. מדינות סגרו את עצמן בפני מדינות אחרות אם על ידי איסור כניסה או על ידי סגירת המעברים ממדינה למדינה. בתוך המדינות מתעוררות קבוצות לחץ שונות שכל אחת מושכת את השמיכה לכיוונה אפילו אם הדבר יפגע בקבוצות אוכלוסיה אחרות ויותר מכך גם בחלקים שונים מאותה קבוצה.
המשפחה הגרעינית לא נמלטה ממשבר הקורונה. לתוך מערכת היחסים הלא פשוטה בין ההורים לבין עצמם, ובין ההורים לילדיהם, ובעיקר אם במשפחה ישנם ילדים מתבגרים ומבוגרים החיים באותו בית. לתוך המערכת הזאת חדרו החשדנות וחוסר הביטחון. נושאים שהיו טריוויאלים כמו יציאה של ילדים לחברים, מפגשים עם המשפחה המורחבת, סבא, סבתא וקרובים, ואפילו יציאה לבית הספר והעבודה. כל אלה הפכו להיות שדה של עימותים בין בני המשפחה.
הקריטריונים, מה הכרחי מול הסיכון להביא את המחלה הביתה, ממש לא חד משמעיים וזהים בקרב כל אחד מבני המשפחה. על זה ניטש בעצם מאבק יומיומי בין הצרכים האישיים של כל אחד מבני המשפחה מול הסיכון שיתר בני המשפחה רואים במימוש הצרכים האלה. אין ספק שהקורונה מעמידה כל תא משפחתי במבחן לא פשוט, היכולת לשרוד את המשבר הנוכחי תלויה הרבה בפתיחות שכל אחד יגלה כלפי הרגשתו של האחר ובעיקר במימוש הבסיס החשוב ביותר לקיום המשפחה שהוא "ואהבת לרעך כמוך".