שאלתם את עצמכם פעם מה המשמעות בחיים האלו? מה הטעם? האם כל מה שרואים זה מה שיש? מאז ומתמיד הרגשתי שהמין האנושי נועד לגדולות. שיש משהו מעבר לחיים במובן הפשטני שלהם.
"אדם צריך שתהיה לו מילה, קצת מקום בעולם,אהבה לא נשכחת…" שר שלמה ארצי. תמיד התחברתי לטקסטים שלו. יש בהם משהו מאוד אמיתי, מאוד מחבר. טקסטים שמגיעים ממקום ששואל, חוקר את החיים. מתבונן מבלי לבקר. מתבונן בסובב אותו ומגיע לתובנות. אין טוב או רע, אין ביקורת או שפיטה, פשוט התבוננות על החיים. התבוננות לשם תובנות. אהבה לא נשכחת… כמה אנחנו כמהים לזה. אהבה אמיתית שלא תלויה בדבר, שלא דורשת דבר, שלא שוכחת עם הזמן.
"קול אמיתי לתפילה, ורגע מושלם, כדי לתת ולקחת, ולא…לפחד מהפחד." ממשיך ארצי לפזם בראשי. לא לפחד מהפחד. אנחנו לא שמים לב אבל לפעמים אנחנו מונעים מפחד. הפחד מזין בנו את תחושת החיות. הפחד שולט בנו. במחשבות שלנו, במעשים, בהחלטות שאנחנו לוקחים.
לפני 8 שנים התחלתי מסע. לא תיארתי לעצמי שזה יהיה מסע. נרשמתי ללימודי קבלה בקבוצת "בני ברוך" מתוך סקרנות ורצון להבין את משמעות החיים. לרגע לא דמיינתי שהקורס "יסודות הקבלה" ייקח אותי לדרך מדהימה ששינתה לי לחלוטין את תפיסת החיים, תפיסת המציאות. "תתארו לכם עולם יפה, פחות עצוב ממה שהוא ככה…", ממשיך הפלייליסט שלי עם שיר נוסף ואני שוב צוללת לתוך הטקסטים. לפעמים אני חושבת ששלמה הוא גלגול של איזה מקובל – יש בטקסטים שלו את כל חכמת הקבלה בשיא יופייה. בקבלה מדברים הרבה על דמיון. על מחשבה שיוצרת מציאות. שאם אנחנו נדמיין את כל היופי, הטוב והאושר של הבריאה בעיני רוחנו זה ישתקף לנו כלפי חוץ בדמות עולם יפה ומתוקן. אם כל אחד יתרכז בטוב הוא יצליח להביא את המציאות הזו לכדי מימוש. נכון, זה קשה! במיוחד כשהעולם הזה מראה לנו כל כך הרבה כיעור, סבל, כאב ורוע. אבל מה האופציה השנייה? להישאר בסבל וכאב. למה? למה להיאחז בזה? למה להישאר במציאות הזו? השינוי מתחיל בנו. בכל אחד ואחד מאיתנו. אני לא יודעת מה אתכם אבל אני בוחרת להיות מאושרת. מאסתי בכאב ובסבל. הם לא מקדמים אותי לשום מקום. להיפך, הם נוטעים שורשים בתוך הפחד ואני רוצה לפרוש כנף אל האושר. זה מגיע לי. זה מגיע לכולנו. הבחירה נמצאת בידינו. רק אצלנו! אז במה אתם בוחרים…?